<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ז</h1>
<h2>דף פו:</h2>
גרסינן בפרק כיסוי הדם (חולין פ"ו ב' ותו') כיון שאמר בעל הסעודה (ע"פ ברכות מ"ב א' תד"ה אתכא) הב לן ונבריך אסור למשתי פירש רש"י ורבינו חננאל עד שיברך לפניו אבל אם מברך לפניו מותר אף קודם ברכת המזון.
<h2>דף קה.</h2>
גרסינן בפרק כל הבשר (חולין ק"ה א' ק"ו א') אמר רבי יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה משני טעמים אחד מפני סרך תרומה, פירוש שמתוך שרגילים ליטול ידיהם לחולין יהיו רגילין אוכלי תרומה ליטול ידיהם לתרומה ושם הוא חובה כי סתם ידים קודם נטילתם יש להם תורת שניות לטומאה ופוסלות את התרומה (ע"פ רש"י), והטעם השני מפני שמצוה לשמוע דברי חכמים, שתקנוה משום נקיות (תו'). והסמיכו למקרא בסוף אלו דברים במסכת ברכות (נ"ג ב') והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן, פירוש שהיו סכין [את] ידיהם בשמן קודם מים אחרונים להעביר הזוהמא (עי' רש"י ד"ה שמן), אני ה' א-להיכם זו ברכה, ועוד אמרינן לשם כשם שהמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה. ומים ראשונים הללו הואיל ומצות חכמים היא טעונין ברכה וכן הנוטל ידיו בין לק"ש בין לתפילה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים שהרי ציונו הקב"ה מן התורה לשמוע דברי חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך, מים אחרונים הם חובה ואין טעונין ברכה מפני שהם משום שמירת הגוף (ע"פ רמב"ם ברכות פ"ו ה"ב) שאמרו חכמים (ברכות מ' א') על כל אכילתך אכול מלח ויש מקומות שיש מלח סדומית שמסמא את העינים כשטובל אצבעו במלח ומגיעו לעיניו (חולין ק"ה ב' ורש"י). ואנו עכשיו בצרפת לא נהגנו במים אחרונים מפני שאין מלח סדומית מצוי בינינו וגם לא בסיכת שמן וקרא דוהתקדשתם אסמכתא בעלמא הוא ואין נחשבות הידים מזוהמות להיות פסולות לברכה כיון שמלח סדומית אין מצוי בינינו (ע"פ תו' שם ק"ה א' ד"ה מים).
מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן בין על גבי כלי בין על גבי קרקע אבל מים אחרונים אין נוטלין בחמין ואין נוטלין אלא על גבי כלי כדאמר בפרק כל הבשר.
<h2>דף קה:</h2>
מים אמצעים רשות, אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, ומפרש רבינו יצחק בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה שאין הבשר בעין ואין שם אלא הטעם בלבד, אבל בין תבשיל של בשר לגבינה של אחריו חובה. ובנטילה שעושין בין גבינה לבשר אין טעונין ברכה שאין זה אלא הכשר אכילה כעין ניקור חלב ומליחת בשר (ק"ה א' תד"ה מים).
<h2>דף קו.</h2>
איתמר חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר נוטלין מהם לידים אמר רבי יוחנן שאלתי את רבן גמליאל ב"ר ואוכל טהרות היה ואמר לי כל בני גליל עושין כן. והלכה כרבי יוחנן מאחר שכל בני גליל עושין כדבריו. ומפרש רבינו שלמה שמחלוקתן בחמי האור שאינן כל כך חמין שתהא היד סולדת בהן והדין עמו דמסתמא כל בני גליל שהיו עושין כן בחמין בינונים היו נוהגין. תנן התם במסכת ידים (פ"א מ"ג) מים שנפסלו משתיית בהמה כגון [מים] סרוחים וחמי טבריה פסולין לנטילת ידים אם שאבו מהן בכלי אחר, אפס בקרקע במקומן טובלין בהם הידים בק"ו ומה כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש, ומה שאנו אומרים בפרק שני דזבחים (כ"ב א') אי דאין פרה שוחה ושותה מהם אפילו למקוה נמי פסול לטבילה לשם מדבר שנפסלו מחמת רוב טיט המעורב בהן (חולין ק"ו א' ותד"ה מים). אמר רב נחמן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ורבא אמר שהוא רשות והלכה כדברי רבא שהוא בתראה.
רבים שנתוועדו לאכול פת, או לשתות יין לדברי רבי יוחנן שאומר בפרק כיצד מברכין (מ"ג א') שיין כפת לעניין הסבה, אחד מברך לכולן בין בתחילה בין בסוף, אבל אם באו במקרה לאכול זה מכאן וזה מכאן כל אחד מברך לעצמו (שם מ"ב ב' ותד"ה עשרה), ובשאר כל אוכלין ומשקין אם הסבו אחד מברך לכולן ברכה דלכתחילה, ואמרינן התם (ל"ט א' ותו') תלמידי (דרב) הוו יתבי קמיה דבר קפרא הביאו לפניהם כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן בר קפרא רשות לאחד מהם לברך, ובברכה דלבסוף מסקינן בפרק כל הבשר (חולין ק"ו א') דאין מזמנין על הפירות ומברך כל אחד לעצמו ולא מהניא להו הסבה [ו]פירש מורי רבינו יהודה (תו' ריה"ח מ"ג א' ד"ה מסקנא) דלדידן ביין לא מהני הסבה שאין אנו רגילין בכך.
תנו רבנן נטילת ידים לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק לקידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק כך הברייתא שנויה. ואין הדבר מבורר אם פרק אחד לכולן ולפי ששמע מרבו כל אחת בפני עצמו כששמע כל אחת גרסה בפני עצמה וכששמע שלשתן היה חוזר כל אחד לבדה כמו ששנאה כל אחד לבדה או שמא רוצה לומר שאין שיעורו של זה כשיעורו של זה ולכל אחד יש פרק שלו, ופרק קידוש ידים ורגלים מבורר כל היד שהוא פרק רביעי של יד כך מוכיח בערכין בפרק האומר משקלי עלי (י"ט ב') אבל בפרק החולין והתרומה נחלקו, רב מפרש עד כאן לחולין עד כאן לתרומה פירוש לתרומה כל היד כמו לקידוש אבל לחולין באמצע היד שהוא פרק שלישי ששם נקשרים כל האצבעות לעובי היד, וכן כתוב בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (דף נ"ח ב') לחולין עד קשרי אצבעותיו וזהו פרק שלישי ששם כולם נקשרים. ושמואל אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא פירוש פרק אחד לכולן כפרק קידוש ידים ורגלים שזהו כל היד וזהו מה שכתוב בספר (ו)הזהיר אמר שמואל לחולין כל היד. ורב ששת אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לקולא פירוש רב ששת מפרש הברייתא כי פרק החולין והתרומה שוין בפרק השלישי ששם נקשרים כל האצבעות. והלכה כשמואל שפוסק שם רבי אמי כמותו וגם ר' מישא בר בריה דר' יהושע בן לוי, שיטה זו כך פירש רבינו יצחק ברבי אברהם ועיקר וכן פירש הערוך בערך מי כאשר יתבאר לפנים גבי מים ראשונים.
<h2>דף קו:</h2>
תניא כל דבר שחוצץ בטבילה [בגוף] חוצץ בנטילת ידים לחולין. פירוש לאכילת חולין והא דתנא בתוספתא דמקוואות (פ"ו ה"ה) כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין שם מדבר בנטילה שעושין לחולין כדי ליגע בחולין שנעשו על טהרת תרומה (תד"ה וכל). תניא בתוספתא דמקוואות (שם) צואה שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר והטיט והבצק שתחת הציפורן אפילו כנגד הבשר הרי אלו חוצצין ומפרש רבינו יעקב שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאוד כגון טיט של יוצרים וזהו מה ששנינו במסכת מקוואות (פ"ט מ"ד) ואלו שאין חוצצין וכו' וקחשיב צואה שתחת הציפורן. ואפילו בטיט ובצק אם יש כל כך מעט שאינו מקפיד [על מיעוטו] אינו חוצץ. וכתב בספר התרומה (סימן ע"ט) גלד המכה שהוא יבש ואינו מקפיד או גלד שמצטער עליו אינו חוצץ אע"פ שבטבילת כל גופו רגילין להסיר משום חומרא. פוסק רבינא בפרק כל הבשר (תד"ה נוטל ע"ש) שנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה כל היום כולו איכא דאמרי דווקא בשעת הדחק (אם אחר שהתנה נזדמנו לו מים נוטל ידיו ומברך) ויש אומרים אפילו שלא בשעת הדחק, והולכי דרכים [כ]שעת הדחק הוא. ואם אחר שהתנה שחרית נזדמנו לו מים לא יברך.
<h2>דף קז.</h2>
אמר רב אריתא דדלאי, פירוש צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים לשדה, אין נוטלין ממנו לידים, פירוש לתת ידיו לתוכו ויקלחו המים עליהם שאין כאן לא נטילה ולא טבילה, טבילה אין כאן שהרי מים שאובין הם, נטילה אין כאן שהרי אין נטילה מועלת אא"כ באה מכח אדם, ואם מקרב ידיו למקום שהדלי שופך והמים מקלחין ממקום השפיכה לתוך ידיו הרי הוא כח אדם ודיו, ואם הדלי השופך נקוב מאחוריו ככונס משקה שהנקב שמכניסים בו משקה גדול הוא קצת וקילוח היוצא ממנו הוא נראה והשופך שופך דרך פיו לצינור והנקב מקלח מאחוריו ליאור הנצוק הזה מחבר הדלי ליאור כאילו הוא ביאור ושפיכת הדלי כאילו באה מן היאור ומטבילין בצינור את הידים (לשון רש"י ע"ש). ודווקא בטבילת ידים הקלו אבל בטבילת כל הגוף אינו מועיל משני טעמים אחד שנצוק אינו חיבור ועוד שעירוב מקוואות כשפופרת הנוד (ע"פ תד"ה ואי).
ומה שאמרנו שצריך כח אדם זהו כרבי יוסי דאמר בפ"ק דמסכת ידים (מ"ה) הכל כשרים ליתן (בהם) [מים] לידים אפילו חרש שוטה וקטן, מניח החבית על ברכיו ונוטל, מניח החבית [בין ברכיו ונוטל, מטה חבית] על צדה ונוטל, הקוף נותן לידים רבי יוסי פוסל בשתי אלו, פירוש בקוף ובחבית המוטה על צדה והמים נשפכין מאליהם שצריך כח אדם, וחכמים אין חוששין בכח אדם אלא בכח כלי (ע"פ חולין ק"ז א' תד"ה דלא). ונראין הדברים ששניהם למדים מכיור שהיו הכהנים רוחצים ממנו ידיהם שהיה כלי שחכמים אומרים לא היה שם כח אדם אלא כח כלי ור' יוסי למד ממה שכתוב (במדבר י"ט י"ט) והזה הטהור על הטמא שהיה שם כח אדם והוא הדין לטהרת ידים, [ו]מכל מקום צריך כח כלי שאנו למדים מרחיצת ידים דכיור. ואפשר להיות שגם בכיור היה כח אדם שהיה נקוב מצדדין כעין דדים וברזות קבועים בהן וכשרוצה לקדש ידיו מושך הברזא וקילוח ראשון היוצא על ידי משיכת הברזא קרוי כח אדם ותוחב הברזא מיד בנקב וחוזר ומושכה (ע"פ סה"ת סי' ע"ז). ויש ללמוד מאחר שרב תופס שיטתו כרבי יוסי שהלכה כרבי יוסי. ובהלכות גדולות (דף י' א') פוסק שמותר להטביל ידיו בתוך הכלי ומביאים ראייה ממה שאנו אומרים בפרק שני דזבחים (כ"א א') מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו או דילמא אפילו בתוכו ולא נפשטה אותה שאילה משמע שדווקא בקידוש שואל מפני שכתוב בו ממנו אבל בנטילת ידים אפילו בתוכו מותר. ונראה שאינה ראיה שאותה שאלה לדברי חכמים היא שאינם חוששין בכח אדם ואע"פ כן אסור לקדש בכיור מפני שכתוב בו ממנו (תו' שם ע"ש).
וצריך לשפוך מים על ידיו שני פעמים אחת לטהר את הידים והשניה לטהר אותם מים וכן מוכיח בכמה מקומות במסכת ידים, ואינו מונה פעם ראשונה ממש ויהיו שלשה פעמים שפעם ראשונה אינו כי אם להעביר הטיט מעל ידיו וכל דבר החוצץ (עי' תו' שם). תניא בתוספתא (ידים פ"א הל' ב') הנוטל [את] ידיו צריך לשפשף [את] ידיו.
עוד תנן (ידים פ"ב מ"ג) נטל את הראשונים בידו אחת ואת השניים בשתי ידיו טמאות לפי שהיד שלא נטל כי אם פעם אחת טמאה את היד שנטל פעם שנייה, עוד תנן התם נטל ידו אחת ושיפשפה בחבירתה טמאה, וצריך שישפוך המים על ידו אחת כשמגיע למים השניים שהם השלישיים עם הראשונים ולא תגע היד אל חבירתה עד שישפוך גם על ידו אחרת או שישפוך בבת אחת מים השלישיים על שתי ידיו (ע"פ סה"ת סי' ע"ח). עוד תנן התם (מ"א) נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה, פירוש שמדבר כשהעביר כבר הטיט ודבר החוצץ וצריך עתה לעשות שתי שטיפות ועשה שטיפה אחת מרובה כשתים ידו טהורה, שתי ידיו משטיפה אחת ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית, פירוש אע"פ ששנינו מי רביעית נוטלין ממנו לידים לאחד ואפילו לשנים הואיל וכשהתחילו שניהם ליטול היה אז רביעית בכלי במד"א כשנוטל בשתי שטיפות אבל בשטיפה אחת צריך לכל אחד רביעית (חולין ק"ז א' תד"ה דלא ע"ש).
אמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים (חולין ק"ז א'). שאין שם כלי עליו ואפילו ניקב למעלה מרביעית, וכתב מורי שהיה נוהג רבינו יצחק כן אפילו בכלי שטף אע"פ ששיעור זה לא הזכיר בפרק המצניע (שבת צ"ה ב') אלא בכלי חרש. ואם הכלי ניקב בצידו נקב קטן פחות מכונס משקה ומחזיק רביעית למטה מן הנקב ובאין המים דרך הנקב על ידיו טהורות, אפס הנוטל מן המים העוברים חוץ לנקב ונופלים דרך שפת הכלי פסולים כיון שבאו על הנקב דמן הנקב ואילך אין תורת כלי עליו אלא למטה מן הנקב יש תורת כלי עליו מאחר שלא ניקב בכונס משקה.
תנן במסכת ידים (פ"א מ"ב) כל הכלים נוטלים מהם לידים אפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין נוטלין לידים לא בדופנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית, פירוש לפי שאין מחזיקין רביעית אלא א"כ סומכין אותם בשום דבר שאין יושבין שלא מסומכין (ע"פ סה"ת סי' ע"ט), ומסיים בה ולא יתן לחבירו בחפניו לפי שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נוטלין לידים אלא בכלי. תניא (חולין ק"ז א') נודות עור שיש להם בית מושב נוטלין מהם לידים, שק וקופה אע"פ שמקבלין אין נוטלין מהם לידים, שאין מלאכת שק וקופה לקבל מים שרובן אין מקבלין מים (רש"י).
<h2>דף קז:</h2>
ומותר לקבל מים ליטול מן הגוי ומן הנדה (סימני סה"ת ע"ט) והא דתניא בתוספתא (ידים פ"א ה"ז ע"ש) כל שאינו מטמא את המים במשא כשר ליתן לידים וכל שהוא מטמא במשא אין נוטלין מהם לידים דברי רבי מאיר רבי יהודה חולק עליו והלכה כר' יהודה ואפילו ר"מ אין מחמיר אלא לתרומות וטהרות. כשאדם טובל ידיו בנהר מברך על שטיפת ידים או על טבילת ידים (ע"פ סה"ת סי' ע"ז) ואין מברכין על נטילת ידים אלא כשנוטל מן הכלי. אדם שלא נטל ידיו אסור לאכול במפה סביבות ידיו ואוכל גזירה שמא יגע. והילכתא אוכל מחמת מאכיל שמאכילין אותו צריך האוכל נטילת ידים שמא יגע אבל המאכיל אין צריך נטילת ידים (חולין ק"ז ב').
